<h1>רבינו ירוחם נ"ח ח"ד</h1>
<h2>דף קלז:</h2>
האחים שקנו אתרוג מתפיסת הבית כלומר מהירושה שירשו מאביהם והרי הוא בשותפות נטלו אחד מן האחים ויצא בו אם יכול לאכלו יצא ואם לאו לא יצא פירו' אם יכול לאכלו שלא יקפידו אחיו על כך או שיש להם אתרוגים אחרי' שיקחו כל אחד ואחד כנגדו או שיהא די להם בענין שלא יקפידו אבל אם יש להם שאר פרי שיקחו במקומו לא יצא כי יקפידו שלא יועילו להם שאר פירות לצאת ידי חובה כך פשוט בבתרא [קל"ז ע"ב]. שנים שקנו אתרוג או לולב בשותפות כתב רי"ף ודקדק מההיא שכתבתי למעלה דאין שום אחד מהשותפין יכול לצאת בו ידי חובה אלא אם כן מקנה כל אחד חלקו לחבירו ויש שחלקו עליו וכתבו שאינו צריך וכל אחד יוצא ידי חובתו דכיון שאינו ראוי לחלק על מנת כן נשתתפו שיהא לכל אחד בשעה שיוצא בו ואף על גב דאמרינן על אחים שיש להם מתפיסת בית אתרוג שצריך שיקנו זה לזה בפירוש שאני הכא שנשתתפו לדעת וראיה מפרק שור שנגח [ב"ק נ"א ע"ב] על ההיא דבור של שני שותפין וכל זה מיירי ביום ראשון כמו שכתבתי והרשב"א והרא"ש כתבו כסברא אחרונה וכן כתבו בתוספות. ומקום שנהגו שכל הקהל קונים אתרוג או לולב בשותפות כיון שקנאוהו על מנת לצאת בו כאלו פירשו שכל הקהל נותנים חלקם למי שנוטלו לברך בו על מנת להחזירו להם כיון דבענין אחר אינם יכולים לצאת כך כתב (הרשב"א) [הרשב"ם] ורבי' שרירא גאון כתב בתשובה כי לולב שקונים ממה שגובין מכל הקהל ונוטלו החזן תחלה ומברך עליו ונותנו לזקנים ומברכין ושוב נוטלו כל אחד מחבירו עד שמברכין עליו כל הקהל כי בודאי בשאר ימי החג מותר אבל ביום ראשון צריך שיהיו קוני' הלולב לאחד מן הצבור או שיקחנו מממונו שיתנו הדמים לחזן במתנה והוא יקנהו לעצמו בי"ט ראשון ויתנהו במתנה לאחד מהזקנים וכל אחד יתנהו לאחר במתנה עד שיבא לידי כלם עד כאן. ונהגו העם בצרפת ובאשכנז וברוב הארצו' כרשב"ם.
אין אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של חבירו ביום ראשון ובשאר ימי החג יוצא בשאול וביום טוב ראשון צריך שיתנהו לו במתנה כך פשוט בסוכה ומוכח שאותו שניתן לו תחלה יכול ליתנו לחבירו וחבירו לחבירו ואחר כך מחזירין אותו לראשון שהוא שלו וכתב בעל העיטור ואף על פי שלא פירש הא' שהלולב שלו ע"מ להחזיר נתנו סתם מחזירו לו כי בודאי אפילו נתנו סתם כך היה דעתו מתחלה כיון שאין לו לולב אחר וכן מוכח בגמרא ונראה מדבריו דאפילו מתנה סתם אם לא החזירו לא יצא וכן עקר. ועוד פשוט ואם נתנו לו במתנה על מנת להחזיר ששמה מתנה ונטלו ויצא בו אם החזירו יצא ואם לאו לא יצא פי' אף על גב דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד, ולא בעיא תנאי כפול וכת' בעל העיטור ואם נגזל ממנו ולא החזירו לא יצא אפילו נתן לו דמים כי בענין כזה אינו מועיל תשלום דמים כי כיון שאמר החזירהו לי דוקא לולב קאמ' לצאת בו ידי חובה ולא דמים ע"כ. ונראה מדבריו שאם נתנו לו במתנה סתם ונגזל ממנו נותן לו דמים ויוצא ידי חובתו. וכתבו בתוספות שצריך שיתנהו במתנה גמורה על מנת להחזיר ואחר שיצא בו צריך לחזור וליתנו לו במתנה בשע' חזרה אבל אם אמר לו יהא שלך במתנ' עד שתצא בו ואחר כך יהא שלי כבתחלה לא יצא והוי כמו שאול עד כאן ומכל מקום מתנה סתם טוב מן הכל.
